וילנה הייתה מבחינתי אחת ההפתעות הגדולות של הטיול בליטא. הגעתי אליה בציפייה לעיר אירופאית קטנה עם עיר עתיקה יפה, כנסיות וכיכרות, וגיליתי יעד שיש בו הרבה יותר מזה: טיסה בכדור פורח מעל האגמים של טרקאי, סצנה קולינרית מעולה, סאונה ליטאית מודרנית, מציאות מדומה, בית כלא שהפך למרכז תרבות, שכונה שהכריזה על עצמה כרפובליקה עצמאית וחיי לילה הרבה יותר טובים ממה שציפיתי למצוא כאן.
היתרון הגדול של וילנה הוא שאפשר להספיק בה לא מעט בלי להרגיש שכל החופשה היא מרוץ. העיר העתיקה קומפקטית, חלק גדול מהמקומות נמצאים במרחק הליכה זה מזה, והמרחקים בין מרכז העיר לאטרקציות האחרות בדרך כלל קצרים.
אנחנו הגענו לווילנה בערב, טיילנו בה שלושה ימים מלאים ועוד חצי יום, ובדיעבד אני חושבת שזה פרק זמן מצוין לביקור ראשון.
זה המסלול שלנו ל־3.5 ימים בווילנה.
איפה לישון בווילנה? Neringa Hotel
אנחנו ישנו ב־Neringa Hotel, ובחירת המיקום התגלתה כאחת ההחלטות הטובות בטיול.
המלון נמצא ממש על Gedimino Prospektas, השדרה המרכזית של מרכז וילנה, כך שאפשר לצאת מהמלון ברגל למסעדות, בתי קפה, חנויות, ברים וגם להגיע בקלות לחלק גדול מהעיר העתיקה.
אבל Neringa הוא לא רק מלון שנמצא במקום נוח.
הבניין נבנה בתחילת המאה ה־20 ופעל כמלון עוד לפני מלחמת העולם השנייה. בסוף שנות ה־50 הוא תוכנן מחדש על ידי האחים האדריכלים Algimantas ו־Vytautas Nasvyčiai, והמלון שנפתח ב־1960 הפך לאחד מסמלי המודרניזם הליטאי. גם מסעדת Neringa המפורסמת הייתה לאורך השנים מקום מפגש חשוב של אנשי תרבות ואמנים.
אחרי שיפוץ מקיף שנמשך כשלוש שנים, המלון נפתח מחדש ב־2021. היום יש בו 124 חדרים, אבל במהלך השיפוץ נשמרו החזית ההיסטורית, יצירות אמנות וחלקים מהעיצוב המקורי.
יש במלון מסעדה, Lobby Bar, בר במרתף וגם Rooftop Bar, כך שמי שרוצה יכול אפילו לסיים כאן את הערב בלי לצאת רחוק.
אנחנו אהבנו בעיקר את העובדה שאפשר פשוט לצאת מהמלון ולמצוא את עצמנו מיד בלב העיר.
אופציה מפנקת יותר: Hotel PACAI
אם אתם מחפשים מלון יוקרתי יותר, שווה לבדוק את Hotel PACAI.
המלון נמצא בלב העיר העתיקה בתוך ארמון בארוקי מהמאה ה־17, שנחשב בתקופתו לאחד המבנים המפוארים בדוכסות הגדולה של ליטא. המבנה עבר לא מעט גלגולים היסטוריים – מתקופת האיחוד הפולני־ליטאי, דרך שלטון הצארים ועד התקופה הסובייטית – והיום הוא משלב את הקירות והפרטים ההיסטוריים עם עיצוב מאוד מודרני ומינימליסטי.
יש בו 104 חדרים וסוויטות, מסעדה, בר וספא.
בשנת 2025 Hotel PACAI קיבל Michelin Key אחד, במסגרת ההשקה הראשונה של מפתחות מישלן במדינות הבלטיות. מפתח מישלן הוא דירוג המלונות של מדריך Michelin, בדומה לרעיון של הכוכבים בעולם המסעדות. נכון למועד כתיבת הכתבה, דירוג 2026 החדש עדיין לא פורסם וצפוי להתפרסם בהמשך ספטמבר 2026.
גם אם אתם לא ישנים כאן, בהמשך המסלול נגיע ל־Café de Pacai שפועל במלון.
ערב ההגעה – לא מתחילים לרוץ
נחתנו בווילנה בערב, נסענו למלון, עשינו צ'ק־אין והשארנו את המזוודות.
מכיוון שלמחרת חיכתה לנו השכמה לפנות בוקר, לא בנינו תוכנית עמוסה לערב הראשון. מצד שני, קשה לי להגיע לעיר חדשה ולהיכנס מיד למיטה, ולכן יצאנו לסיבוב ראשון באזור המלון.
Gedimino Prospektas – השדרה המרכזית של וילנה
Neringa נמצא ממש על שדרת Gedimino, כך שלא צריך לתכנן שום דבר: פשוט יוצאים מהמלון ומתחילים ללכת.
זו אחת השדרות המרכזיות והאלגנטיות בעיר, שלאורכה תמצאו חנויות, מסעדות, בתי קפה ומבני ציבור. היא מחברת בין אזור כיכר הקתדרלה לבין החלקים המודרניים יותר של מרכז וילנה.
זה לא אתר שצריך "לבקר" בו אלא בדיוק להפך, פשוט להסתובב בו בלי מטרה.
אנחנו ניצלנו את הערב כדי לקבל תחושה ראשונה של העיר, לראות קצת את הרחובות שמסביב למלון ולחזור לישון מוקדם.
וזה היה חשוב, כי היום הבא התחיל הרבה לפני ארוחת הבוקר.
יום 1 – כדור פורח מעל טרקאי, שופינג, סאונה, מישלן וחיי לילה
כדור פורח מעל טרקאי: להתחיל את הטיול מלמעלה
את היום הראשון התחלנו לפנות בוקר ויצאנו מווילנה לכיוון טרקאי.
טרקאי נמצאת מערבית לווילנה ומוכרת בעיקר בזכות טירת האי שלה, אבל כשעולים מעליה בכדור פורח מבינים שהטירה היא רק חלק קטן מהנוף.
העיירה מוקפת אגמים, איים, יערות ובתי עץ, ובמרכז כל זה נמצאת הטירה האדומה המפורסמת על אי באגם Galvė.
מהאוויר מקבלים תמונה כמעט לא הגיונית: כתמים ענקיים של כחול וירוק, איים קטנים בתוך האגמים והטירה שנראית פתאום כמו דגם קטן.
אחד הדברים שהופכים טיסה בכדור פורח לחוויה מיוחדת הוא שאין באמת "מסלול טיסה" קבוע. הכיוון נקבע על ידי הרוח, ולכן יודעים מאיפה ממריאים אבל לא בדיוק לאן היא תיקח אתכם.
הטיסות באזור מתקיימות בדרך כלל בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הערב, כאשר תנאי הרוח מתאימים יותר. זו גם הסיבה שחשוב להשאיר מעט גמישות בתכנון: מזג האוויר הוא זה שמחליט בסופו של דבר אם הטיסה תתקיים.
אם אתם מתכננים חוויה כזו, אל תבנו משהו חשוב מיד אחריה. שעת ההמראה עשויה להשתנות, וגם מקום הנחיתה משתנה בהתאם לרוח.
אנחנו חזרנו לאחר מכן לווילנה ובמקום להמשיך מיד לאתר הבא, עשינו משהו הרבה יותר חכם. הלכנו לישון.
לפרטים על טרקאי: אתר התיירות הרשמי של טרקאי
השלמת שעות שינה ושופינג
אחרי שקמנו מחדש, יצאנו לשופינג באזור המלון. בגלל שהמלון נמצא על Gedimino, אפשר לשלב שופינג פשוט תוך כדי הליכה במרכז בלי להקדיש לכך נסיעה או יום נפרד.
אחרי השופינג הגיע הזמן לאחת החוויות המפתיעות ביותר של וילנה.
Ivãnas Muša Gongã : ככה נראית סאונה ליטאית מודרנית
אם כשאתם שומעים "סאונה" אתם חושבים על חדר עץ קטן במלון . Ivãnas Muša Gongã היא משהו אחר לגמרי. המקום לקח את תרבות הסאונה הצפונית והליטאית והפך אותה לחוויה חברתית, צעירה ואורבנית.
במתחם המרכזי בווילנה יש שתי סאונות מחוממות בעץ, אמבט מים קרים, מקלחת קרה, ג'קוזי גדול וחם בחוץ, אזורי מנוחה ובר שבו אפשר להזמין משקאות ונשנושים. יש גם אזור חיצוני ואזור מנוחה עם נוף לכיוון גורדי השחקים של העיר.
אנחנו דווקא נסענו למתחם השני שלהם, שבו הסאונה ממוקמת ממש על הנהר. מה שמבדיל את המקום מסאונה רגילה הם ה־Sauna Masters, אנשי סאונה שמובילים סשנים בתוך החום.
בסשנים הפתוחים מתקיים במהלך הערב בכל שעה טקס קצר בהובלת איש סאונה. משתמשים באדים, ארומות ובטכניקות שונות של פיזור החום, ומי שרוצה יכול להזמין גם טקס אישי עם ענפי ליבנה , ה־whisks המסורתיים שמזוהים עם תרבות הסאונה באזור.
החוויה בנויה סביב המעבר בין חום לקור: נכנסים לסאונה, יוצאים החוצה, נכנסים לנהר הקרהקר ואז חוזרים שוב להתחמם.
וזה הרבה יותר חברתי מספא רגיל. אנשים מדברים, שותים, יושבים בחוץ ונכנסים יחד לסשנים.
לאתר הרשמי ולהזמנות: Ivãnas Muša Gongã
Da Antonio מישלן איטלקי בוילנה
אחרי הסאונה חזרנו למלון להתארגן ויצאנו לארוחת ערב ב־Da Antonio. זו אחת המסעדות האיטלקיות הוותיקות והמוכרות בוילנה. היא נפתחה בשנת 1996, ומאז הצליחה לשמור על הזהות האיטלקית שלה אבל במקביל להתעדכן ולנוע לכיוון מטבח איטלקי מודרני.
מאז 2024 היא מופיעה במדריך Michelin Lithuania, וגם במהדורת 2026 היא נמצאת ברשימת Michelin Selected. כלומר, אין לה כוכב, אבל מבקרי מישלן בחרו בה כאחת המסעדות שכדאי להכיר בעיר.
על המטבח אחראי השף Dmitrij Babenko, והגישה שלו משלבת טכניקות מודרניות עם בסיס איטלקי מאוד ברור.
יש בתפריט פסטות ורביולי שמיוצרים במקום, דגים, בשרים וקינוחים איטלקיים בפרשנות של המסעדה.
דוגמה טובה לסגנון היא רביולי בסגנון גיוזה במילוי עגל בבישול איטי עם רוטב לימונצ'לו, או הטירמיסו של הבית שמקבל כאן גרסה קצת אחרת מהקלאסיקה.
מה שאהבתי במקום הוא שהוא מספיק מוקפד כדי להרגיש כמו ערב מיוחד, אבל לא דורש את כל המחויבות של תפריט טעימות ארוך. אפשר להזמין מנות מהתפריט, לחלוק, לשתות יין ולהמשיך אחר כך לחיי הלילה.
וזה בדיוק מה שעשינו.
לאתר הרשמי ולהזמנת שולחן: Da Antonio
חיי לילה בוילנה
אחרי הארוחה המשכנו ל־Pink Poodle. זה בר צבעוני, צעיר ומאוד פוטוגני, שמתאים בדיוק למעבר מארוחת ערב לערב של קוקטיילים.
האווירה כאן פחות רשמית מהמסעדות שהיינו בהן במהלך הטיול, וזה חלק מהכיף: וילנה מצליחה להיות עיר עם מסעדות פיין־דיינינג מאוד רציניות ובאותו ערב לתת חיי לילה קלילים ולא מתאמצים.
משם עברנו ל־Piana Vyshnia, מקום שקשה לפספס. הקונספט כולו בנוי סביב משקה אחד: ליקר דובדבנים אדום.
הרשת התחילה בלבוב והפכה עם השנים לקונספט שמופיע בערים שונות. העיצוב מזוהה מיד עם הבקבוקים האדומים והדובדבנים, והרעיון הוא לא להגיע לכאן לתפריט קוקטיילים של עשרה עמודים אלא לשתות את המשקה שמזוהה עם המקום.
לאתר הרשמי: Piana Vyshnia
יום 2 : וילנה הקלאסית, תצפית, Stebuklai ו־VR
היום השני שלנו כבר נראה יותר כמו יום עיר אירופאי קלאסי, לפחות בהתחלה. כאן נכנסים לעיר העתיקה, לכיכרות ולמבנים ההיסטוריים, אבל בהמשך היום שוברים את כל ההיסטוריה עם ארוחת צהריים מצוינת וחוויית VR.
כיכר הקתדרלה – הלב של וילנה
תחלנו ב־Cathedral Square, אחת מנקודות ההתמצאות הטובות ביותר בעיר.
מצד אחד נמצאת הקתדרלה הלבנה הענקית, לצדה מגדל הפעמונים, ומעל הכיכר אפשר לראות את מגדל גדימינס שאליו נעלה מיד.
קתדרלת וילנה היא אחד האתרים הדתיים וההיסטוריים החשובים בליטא. המבנה שרואים כיום הוא בעיקר בסגנון ניאו־קלאסי מסוף המאה ה־18, ולכן מבחוץ הוא כמעט מזכיר מקדש יווני ולא כנסייה טיפוסית.
אבל מתחת למראה הנקי מסתתרות שכבות רבות של היסטוריה. הקתדרלה נבנתה ונבנתה מחדש כמה פעמים בעקבות שריפות, מלחמות ובעיות קרקע. בחלקים שמתחת למבנה נמצאו שרידים קדומים, ובקריפטות קבורים דמויות ממשפחות המלוכה והאצולה של ליטא ופולין.
הכניסה לקתדרלה עצמה ללא תשלום. אל תצפו למצוא פה כנסיות מרשימות כמו במערב אירופה…
לאתר הרשמי: Vilnius Cathedral
מגדל גדימינס, אחת התצפיות שחייבים לראות בוילנה
מכיכר הקתדרלה ממשיכים לכיוון Gediminas Tower. המגדל האדום שמעל העיר הוא אחד הסמלים המזוהים ביותר עם וילנה ועם ליטא כולה.
זה השריד הבולט שנותר מהטירה העליונה שהייתה כאן. על פי האגדה, הדוכס הגדול גדימינס חלם על זאב ברזל שעומד על הגבעה ומיילל בעוצמה. החלום פורש כנבואה על עיר גדולה שתקום במקום , וכאן התפתחה וילנה.
הטירה הראשונה הייתה עשויה עץ, ובתחילת המאה ה־15 הושלמה במקום טירת לבנים.
המגדל עצמו שימש לאורך השנים למטרות שונות, ואפילו שימש במאה ה־19 כחלק ממערכת הטלגרף של העיר. אפשר לעלות לגבעה ברגל, ואם פחות מתחשק לכם לטפס יש גם פוניקולר.
אבל אל תסתפקו בגבעה עצמה. כדאי להיכנס למגדל ולעלות עד התצפית העליונה. מלמעלה מקבלים אחת התצפיות היפות בעיר: מצד אחד העיר העתיקה עם גגות הרעפים, הצריחים והסמטאות, ומהצד השני נהר Neris והעיר החדשה יותר.
בתוך המגדל נמצאת גם תערוכה קטנה עם דגמים של הטירות, כלי נשק וחומרים היסטוריים.
הכניסה למגדל עולה 8 אירו למבוגר והוא פתוח מדי יום 10:00–20:00. שעות הפעילות עשויות להשתנות בחגים.
לאתר הרשמי ומידע עדכני: Gediminas’ Tower
Pilies Street: הרחוב שפשוט צריך ללכת בו
אחרי שיורדים מהגבעה, עוברים לאחד הרחובות המזוהים ביותר עם העיר העתיקה – Pilies Street.
זה לא מקום שאני ממליצה להגיע אליו בשביל "אטרקציה" מסוימת. פשוט לכו בו.
Pilies הוא אחד הרחובות העתיקים בעיר, ובמשך מאות שנים היה אחד הצירים המרכזיים שהובילו לטירה.
היום הוא מלא בבתי קפה, מסעדות, חנויות קטנות, מבנים היסטוריים ואנשים. דווקא בגלל שהוא תיירותי, הוא גם אחד המקומות שמרגישים בהם מיד שהגעתם לעיר העתיקה.
מ־Pilies נכנסים למתחם Vilnius University, שנוסדה בשנת 1579 ונחשבת לאחת האוניברסיטאות העתיקות במרכז ובמזרח אירופה.
מה שמעניין כאן הוא לא רק הגיל של המוסד אלא המתחם עצמו. הוא התפתח במשך כמעט 500 שנה, ולכן אפשר לראות בו שכבות של גותיקה, רנסנס, בארוק וקלאסיציזם.
האוניברסיטה בנויה סביב 13 חצרות פנימיות, חלקן גדולות ומרשימות וחלקן כמעט נסתרות. אחת היפות היא החצר הגדולה, אבל אני דווקא ממליצה לא לנסות לסמן וי על כל אחת מהן. תיכנסו, תעברו דרך הקשתות ותנו לעצמכם קצת ללכת לאיבוד.
האוניברסיטה עדיין פעילה לחלוטין, ולכן זה לא מתחם היסטורי קפוא אלא מקום שבו סטודנטים לומדים לצד מבקרים.
אפשר גם לעלות למגדל הפעמונים של כנסיית St. Johns שבמתחם בעונה שבה הוא פתוח. התצפית נמצאת בגובה של כ־45 מטר.
לאתר הרשמי של המתחם: Vilnius University Museum
כנסיית סנט אנה
ממשיכים אל St. Anne's Church, אחת הכנסיות שהכי קל לזהות בוילנה. אחרי לא מעט מבני בארוק לבנים שתראו בעיר, היא נראית אחרת לגמרי: חזית גותית אדומה, צרה ועשירה בפרטים.
הכנסייה הנוכחית נבנתה בסוף המאה ה־15 ותחילת המאה ה־16 ונחשבת לאחת הדוגמאות המרשימות ביותר לגותיקה המאוחרת באזור. גם אם אתם לא מתכננים להיכנס לכל כנסייה בוילנה, לפחות מבחוץ היא לגמרי שווה עצירה.
Stebuklai :הרבה מעבר לארוחת צהריים באמצע המסלול
לצהריים הגענו ל־Stebuklai Katedra, ומבחינתי זו אחת ההמלצות הקולינריות החזקות במסלול.
קודם כול, המיקום מצוין: המסעדה נמצאת ממש מול אזור הקתדרלה, כך שלא צריך לקטוע את יום הטיול ולנסוע לצד אחר של העיר.
אבל לא הייתי ממליצה עליה רק בגלל המיקום. Stebuklai מגדירה את עצמה כ־Raw & Grill Restaurant, וזה מתאר די טוב את התפריט.
מצד אחד יש מנות נא כמו טרטרים, סביצ'ה ופירות ים, ומצד שני גריל עם בשרים, דגים ותמנון. התפריט הוא à la carte ולא תפריט טעימות, ולכן זו בדיוק המסעדה שאני אוהבת להכניס לצהריים: אפשר להזמין כמה מנות מעניינות ולחלוק בלי להפוך את הארוחה לאירוע של שלוש שעות.
בסופי שבוע המקום מציע גם בראנץ'. והבונוס הגדול הוא הנוף – מהחלונות רואים את הקתדרלה.
Stebuklai נכללת במדריך מישלן שלוש שנים ברציפות, כולל במהדורת 2026, תחת Michelin Selected.
למי שמחפש מסעדת מישלן טובה שאפשר לשלב באמצע יום טיול ולאו דווקא בערב חגיגי – זו בחירה מצוינת.
לאתר הרשמי ולהזמנות: Stebuklai
מציאות מדומה – להיכנס לעולם של Čiurlionis
אחרי העיר העתיקה עברנו לחוויה שונה לחלוטין – Immersive Art Centre. אם השם Mikalojus Konstantinas Čiurlionis לא אומר לכם הרבה, זה בסדר. גם בלי להגיע עם שום ידע מוקדם אפשר ליהנות מהחוויה.
Čiurlionis היה צייר ומלחין ליטאי ונחשב לאחת הדמויות החשובות ביותר בתרבות הליטאית. הייחוד שלו הוא שהציור והמוזיקה אצלו היו מחוברים מאוד, וחלק מהעבודות שלו כמעט נראות כאילו הן מנסות לצייר מוזיקה.
במרכז יצרו סביב העבודות שלו חוויה אימרסיבית בשם Creation of the Worlds.
לפני שנכנסים ל־VR יש חלק של הקרנה על מסך פנורמי של כ־300 מעלות. לאחר מכן מקבלים משקפי מציאות מדומה ונכנסים לעולם תלת־ממדי שנבנה בהשראת הציורים והמוזיקה שלו.
במקום להסתכל על יצירת אמנות מבחוץ, אתם פתאום נמצאים בתוכה. העולם הווירטואלי עוסק ביצירת העולם, חיים, הרס ולידה מחדש ומשלב ציורים של Čiurlionis עם אנימציה, צלילים ומוזיקה.
נכון לספטמבר 2026 מחיר הכניסה למבוגר הוא 20 אירו, או 25 אירו לחוויה רב חושית (אויר חם/קר וכד') המרכז סגור בימי שני, ולכן חשוב לקחת את זה בחשבון בתכנון.
לאתר הרשמי: Immersive Art Centre – Angelų Takais
Deep Roots מסעדה עם כוכב מישלן חדש עם שורשים משפחתיים
בערב הגענו ל־Deep Roots, וזו כבר לא רק המלצה למסעדה אלא ערב שצריך לפנות עבורו זמן.
Deep Roots נפתחה באפריל 2026 על ידי השף Andrius Kubilius, וכבר ביוני אותה שנה קיבלה כוכב מישלן אחד.
הקונספט של המסעדה נמצא ממש בשם שלה : שורשים. ההשראה מגיעה בין היתר מאוסף מתכונים וכתבי יד של Elena Starkienė, סבתא־רבתא של השף. אבל אין כאן ניסיון לשחזר ארוחת ערב ליטאית של פעם. הוא לוקח זיכרונות, טעמים ורעיונות מהעבר ומפרש אותם מחדש באמצעות טכניקות מודרניות.
גם חומרי הגלם הם חלק משמעותי מהסיפור. חלק גדול מהם מגיע מ־Farmers Circle, חווה שמגדלת תוצרת מקומית ועובדת בגישה של חקלאות מתחדשת. התוצאה היא מסעדת Slow Food שבה הקצב הוא חלק מהעניין.
אפשר לבחור בין תפריטי טעימות של חמש, שבע או עשר מנות.
נכון לספטמבר 2026 המחירים באתר הרשמי הם 75 אירו לחמש מנות, 85 אירו לשבע ו־98 אירו לעשר, ועל החשבון מתווספים 10% דמי שירות.
למי שרוצה ללכת עד הסוף יש גם Chef's Table לעשרה סועדים בלבד. שם מוגשות 12–14 מנות מול המטבח הפתוח, והתפריט נחשף רק עם ההגעה. החוויה עולה כרגע 124 אירו לפני דמי השירות.
זו לא המסעדה שהייתי מגיעה אליה אחרי ארוחת צהריים ענקית בשעה 17:00. תגיעו רעבים, ותשאירו את הערב פנוי.
לאתר הרשמי ולהזמנות: Deep Roots
יום 3 : כלא, אש, אוז'ופיס וארוחה של שלוש שעות בבית מרקחת
היום השלישי היה מבחינתי היום הכי "וילנה אחרת". אין בו כמעט אף אטרקציה קלאסית, אבל יש בו כמה מהמקומות שאני הכי זוכרת מהטיול.
Lukiškės Prison 2.0 : להיכנס לבית כלא שנסגר רק ב־2019
Lukiškės Prison 2.0 הוא מסוג המקומות שאי אפשר להבין באמת מתמונה. זה לא בית כלא עתיק שהפך למוזיאון לפני חמישים שנה. אסירים עוד ישבו כאן עד 2019.
הכלא פעל במשך כ־115 שנה ועבר תחת משטרים שונים. לאורך השנים נכלאו כאן אסירים פליליים לצד אסירים פוליטיים ואנשי ציבור. אחד השמות המעניינים במיוחד עבור ישראלים הוא מנחם בגין, שנכלא כאן בשנת 1940 על ידי השלטון הסובייטי לפני שנשלח לגולאג.
אחרי סגירת הכלא קרה כאן משהו מעניין: במקום למחוק את ההיסטוריה, המקום התחיל חיים חדשים.
היום Lukiškės Prison 2.0 הוא מתחם תרבות ענק שבו פועלים מאות אמנים, מוזיקאים, רקדנים ויוצרים. מתקיימים כאן אירועים, הופעות ותערוכות, אבל חלקים גדולים מהכלא עצמו נשמרו. וזו הסיבה שכדאי לקחת את הסיור.
הסיור באנגלית נמשך בערך שעה וחצי עד שעתיים ומכניס את המבקרים הרבה יותר עמוק אל תוך המקום: עוברים בתאי מעצר זמניים, חדרי חקירות ותאים שבהם הוחזקו אסירים שנידונו למאסר עולם, ושומעים על שגרת החיים מאחורי הסורגים.
הסיורים נבנו גם בעזרת מידע מאסירים וסוהרים לשעבר.
והכלא קיבל בשנים האחרונות עוד תפקיד : לוקיישן הוליוודי. חלק מהעונה הרביעית של Stranger Things צולם כאן. המבנה שימש בסדרה בתור הכלא הסובייטי שבו מוחזק הופר.
גם אם לא ראיתם את הסדרה, הסיור שווה בפני עצמו.
נכון לספטמבר 2026 סיור באנגלית עולה 25 אירו ויש להזמין כרטיסים מראש אונליין.
לאתר הרשמי: Lukiškės Prison 2.0
Protėviai :מסעדה שבנויה סביב אש
מהכלא המשכנו לארוחת צהריים ב־Protėviai. גם כאן יש קונספט מאוד ברור. Protėviai פירושו בערך "אבות קדמונים", והרעיון הוא לקחת את אחת משיטות הבישול הבסיסיות והעתיקות בעולם – אש – ולבנות סביבה מסעדה מודרנית.
הכוכבים של המקום הם הבשרים שנצלים על גחלים חמות.
השף Dominykas Kupčinskas והצוות לא מגבילים את עצמם למסורת ליטאית דווקא, אלא לוקחים השראות מתרבויות בשר שונות בעולם – מ־Wagyu יפני ועד תרבות ה־Rib-eye האמריקאית. זה מקום שמתאים במיוחד לחובבי בשר. אבל לא מדובר בעוד סטייקייה שבה כל התפריט הוא אנטריקוט ופילה. סביב הגריל יש מנות פתיחה מודרניות, דגים ופירות ים וטכניקות וטעמים שמגיעים גם מאסיה.
לאתר הרשמי: Protėviai
אוז'ופיס – המדינה שאף אחד לא באמת מכיר בה, וזה בדיוק הקסם שלה
אחר הצהריים עברנו ל־Užupis – אוז'ופיס, אחד המקומות שאסור בעיניי לפספס בוילנה. השם Užupis פירושו "מעבר לנהר", והשכונה אכן נמצאת מעבר לנהר Vilnelė.
במשך שנים זה היה אזור מוזנח יחסית. אחרי עצמאות ליטא החלו להגיע לכאן אמנים ויוצרים, וב־1 באפריל 1997 החליטו תושבי השכונה לעשות משהו קצת יוצא דופן:
להכריז על עצמאות.
וכך נולדה רפובליקת אוז'ופיס.
יש לה נשיא, דגל, המנון, שגרירים, מטבע סמלי וחוקה.
האם זו באמת מדינה? כמובן שלא.
אבל היופי הוא שהם לקחו את הבדיחה מספיק ברצינות כדי להפוך אותה לחלק מהזהות של השכונה.
הכניסה הסמלית לרפובליקה היא דרך גשר Užupis.
כדאי לעצור עליו ולהסתכל למטה, כי על גדת הנהר תמצאו את פסל בת הים של אוז'ופיס. לפי אחת האגדות המקומיות, מי שמתאהב בבת הים נשאר באוז'ופיס לנצח.
ממשיכים פנימה ומגיעים אל הכיכר המרכזית. במרכז הכיכר ניצב פסל גדול של מלאך שתוקע בחצוצרה. המלאך הפך לאחד הסמלים של השכונה.
הוא הוצב לזכר Zenonas Šteinys, אמן שהיה מעורב מאוד בקהילה המקומית ונחשב לאחד האנשים שעזרו להפוך את האזור המוזנח של פעם לרובע היצירתי שהוא היום.
חוקת אוז'ופיס – כולל גרסה בעברית
אבל החלק האהוב עליי נמצא דווקא ברחוב קטן. על קיר ברחוב Paupio תלויה חוקת אוז'ופיס, שמתורגמת לעשרות שפות – כולל עברית.
והחוקים?
חלקם מצחיקים, חלקם מוזרים וחלקם מפתיעים בעומק שלהם.
לכל אדם יש זכות להיות מאושר.
לכל אדם יש זכות להיות לא מאושר.
לאדם יש זכות לא להבין שום דבר.
לאדם יש זכות להיות עצלן.
לכלב יש זכות להיות כלב.
מתחת לכל הבדיחה של "מדינה שהוקמה באחד באפריל" מסתתרת תפיסת עולם של חופש, סובלנות ואינדיבידואליות.
שווה להמשיך מכאן בלי מסלול מסוים. להסתובב בין הרחובות, החצרות ואמנות הרחוב ולראות מה מוצאים בדרך.
לפרטים ומסלול באוז'ופיס: Visit Vilnius – Užupis
Epotheca by Amandus : שולחן אחד, בית מרקחת ישן ושלוש שעות של אוכל
בערב נשארנו באוז'ופיס, אבל עברנו לחוויה שונה לחלוטין. Epotheca by Amandus היא אחת הארוחות הכי יוצאות דופן שעשינו בטיול.
קודם כול – זה לא בדיוק "להזמין מקום במסעדה". Epotheca נמצאת בכתובת Užupio 20, בתוך חלל היסטורי שהיה קשור לבית מרקחת ישן, והקונספט בנוי סביב חוויה אינטימית מאוד.
יש כאן שולחן אחד.
כולם מגיעים לאותה שעה.
וכולם מתחילים את הארוחה יחד.
מאחורי החוויה עומד השף Deivydas Praspaliauskas, אחד השפים הבולטים בליטא, שמפעיל בסמוך גם את מסעדת Amandus.
הוא מתייחס לארוחה כמעט כמו להצגה או קונצרט – רצף של טעמים, רגעים וסיפורים ולא אוסף של מנות שהזמנתם מתפריט.
אין צורך להגיע ולחשוב "מה כדאי להזמין". אתם מפקידים את הערב בידי המטבח.
התפריט משתנה, ולכן דווקא לא הייתי קוראת לפני ההגעה מה בדיוק מגישים. חלק מהכיף הוא ההפתעה.
הארוחה שלנו נמשכה בערך שלוש שעות, וזה בדיוק הזמן שכדאי להקצות לה.
נכון לספטמבר 2026 ארוחות Epotheca מתקיימות בימים רביעי–שבת ומתחילות בשעה 19:00. מחיר תפריט הטעימות המפורסם באתר הוא כרגע 100 אירו לאדם, או 160 אירו כולל התאמה של ארבעה יינות. נדרשת הזמנה מראש.
חשוב לדייק: Epotheca עצמה אינה מסעדה בעלת כוכב מישלן. היא חלק מהעולם הקולינרי של Amandus, שמופיעה ברשימת Michelin Selected של וילנה.
מבחינתי זו עדיין הייתה אחת החוויות הקולינריות הכי מיוחדות בטיול.
לאתר הרשמי ולהזמנות: Amandus Epotheca
חצי היום האחרון :Café de Pacai, PORTAL ושופינג
את החצי האחרון השארנו בכוונה קליל.
אני משתדלת לא להכניס לאטרקציה האחרונה בטיול משהו שדורש הזמנה, נסיעה ארוכה או שלוש שעות. בטח אם באותו יום צריך לאסוף מזוודות ולהגיע לשדה התעופה.
Café de Pacai – לעצור לקפה בתוך אחד המלונות היפים בעיר
התחלנו ב־Café de Pacai, בית הקפה שפועל ב־Hotel PACAI. זו דרך מצוינת ליהנות קצת מהמלון גם אם לא ישנים בו.
המלון נמצא ברחוב Didžioji בלב העיר העתיקה, בתוך הארמון ההיסטורי שעליו סיפרתי בתחילת הכתבה.
בית הקפה הרבה פחות פורמלי מהמלון עצמו.
אפשר להגיע לקפה, מאפים וקינוחים, והקינוחים כאן הם חלק משמעותי מהקונספט. יש גם עוגות שלמות למי שבמקרה החליט לחגוג יום הולדת באמצע החופשה.
המקום מתאים מאוד לארוחת בוקר מאוחרת או לעצירה מתוקה לפני שממשיכים להסתובב.
לאתר הרשמי: Café de Pacai
PORTAL – לעמוד בוילנה ולראות מישהו בדבלין
ממשיכים לכיוון כיכר העירייה, ושם תמצאו את אחד המיצבים הכי לא צפויים בעיר העתיקה – PORTAL.
הוא נראה כמו עיגול ענק שנחת בכיכר, קצת כמו שער מתוך סרט מדע בדיוני.
וזה פחות או יותר הרעיון.
בתוך העיגול מותקנים מצלמה ומסך שמעבירים שידור וידאו חי בין וילנה לפורטלים בערים אחרות.
הרעיון נולד אצל האמן והיזם הליטאי Benediktas Gylys במטרה לחבר בין אנשים שנמצאים במקומות שונים בעולם.
אין כאן שיחת Zoom ואין אוזניות.
פשוט עומדים מצד אחד, רואים אנשים בעיר אחרת בזמן אמת, מנופפים להם, עושים פרצופים או רוקדים – והם מגיבים.
נכון להיום וילנה מחוברת ברשת ה־PORTALS בין היתר ללובלין, דבלין ופילדלפיה.
אחרי שפעל בעבר במקום אחר בעיר, הפורטל של וילנה עבר לכיכר העירייה, והיום הוא משתלב ממש בלב העיר העתיקה.
לא צריך להקדיש לו יותר מכמה דקות, אבל בדיוק בגלל זה קל להכניס אותו למסלול.
למידע הרשמי: Vilnius PORTAL
שופינג אחרון וחזרה למלון
את שאר הזמן השארנו פתוח.
הסתובבנו בעיר העתיקה, השלמנו קניות וחזרנו ל־Neringa לקחת את המזוודות.
אחרי שלושה ימים של כדורים פורחים, סאונות, VR, בתי כלא ותפריטי טעימות – קצת זמן בלי תוכנית היה בדיוק מה שהיינו צריכים.
אופציה נוספת: להקדיש חצי יום או יום לטרקאי
אנחנו זכינו לראות את טרקאי מלמעלה בטיסה בכדור פורח, אבל לא הקדשנו לה בטיול הזה יום מלא על הקרקע.
אם יש לכם יותר זמן בוילנה, זו התוספת הראשונה שהייתי מציעה.
טירת טרקאי
במרכז העיירה נמצאת Trakai Island Castle, אחת התמונות המזוהות ביותר עם ליטא.
הטירה יושבת על אי בתוך אגם Galvė ומחוברת ליבשה בגשרים.
בתוך הטירה פועל מוזיאון ההיסטוריה של טרקאי. אפשר להסתובב באולמות ובחצר ולראות בין היתר כלי נשק, שריון, מטבעות, מפות, ריהוט וחפצים מהאזור.
אבל גם מי שלא רוצה להיכנס למוזיאון יכול ליהנות מהאזור סביב הטירה ומההליכה לאורך האגם.
לאתר הרשמי של הטירה: Trakai Island Castle
הקראים והקיבינאי
אחד הדברים שהופכים את טרקאי למעניינת הוא הקהילה הקראית שלה.
הקראים הגיעו לאזור בתקופת הדוכס הגדול Vytautas בסוף המאה ה־14, והמורשת שלהם עדיין מורגשת בעיירה.
כדאי ללכת לאורך Karaimų Street ולשים לב לבתי העץ הצבעוניים.
ואי אפשר לדבר על הקראים בטרקאי בלי לדבר על קיבינאי.
אלה מאפים בצורת חצי סהר שממולאים באופן מסורתי בבשר, אם כי היום תמצאו אותם במגוון מילויים.
אם זו הפעם הראשונה שלכם בליטא – לפחות אחד חייב להיכנס למסלול.
למידע ותכנון ביקור: Trakai Tourism
המסעדות של וילנה – יעד קולינרי בפני עצמו
אחרי הטיול הזה אני חושבת שאחד הדברים שצריך להגיד הרבה יותר על וילנה הוא שמדובר ביעד קולינרי מצוין.
מדריך מישלן נכנס לליטא רק בשנים האחרונות, אבל הסצנה בעיר כבר מפותחת מאוד.
ומה שאהבתי במיוחד הוא שלא כל המקומות מרגישים אותו דבר.
ב־Da Antonio קיבלנו ערב איטלקי קלאסי יותר עם פסטות ומנות à la carte.
ב־Stebuklai אפשר לשבת לצהריים מול הקתדרלה, להזמין מנות מה־Raw Bar ומהגריל ולהמשיך לטייל.
Protėviai לוקחת את האוכל לכיוון של בשר, גחלים ואש.
Deep Roots היא כבר ערב של פיין־דיינינג עם כוכב מישלן, חומרי גלם מקומיים ותפריט טעימות שמחובר לזיכרונות משפחתיים.
וב־Epotheca הארוחה הופכת למופע קטן בפני עצמו – שולחן אחד, שעת התחלה אחת וכשלוש שעות שבהן המטבח מחליט לאן אתם הולכים.
זה בדיוק מה שהפך את החלק הקולינרי של הטיול למעניין: לא אכלנו ארבע גרסאות של אותה "מסעדת שף".
כל מקום נתן חוויה אחרת.
כמה ימים כדאי להקדיש לוילנה?
לדעתי, 3.5 ימים הם פרק זמן מצוין לביקור ראשון בוילנה.
אם יש לכם יומיים בלבד, אפשר לראות את העיר העתיקה, אוז'ופיס ולבחור אחת או שתיים מהחוויות המיוחדות.
אבל בשלושה ימים וחצי כבר אפשר לטייל הרבה יותר בנחת.
אפשר לקום מוקדם לכדור פורח ואחר כך לחזור לישון.
אפשר לשבת שעתיים בצהריים במסעדה טובה בלי להרגיש ש"בזבזתם את היום".
אפשר להקדיש ערב שלם לתפריט טעימות.
ובעיקר – אפשר לראות שוילנה היא הרבה יותר מעוד עיר עתיקה במזרח אירופה.
אם יש לכם ארבעה ימים מלאים או יותר, הייתי מוסיפה ביקור אמיתי בטרקאי.
האם וילנה מתאימה לסיטי־ברייק?
בהחלט.
היא קומפקטית, נוחה יחסית להליכה, המרחקים קצרים ויש בה מספיק תוכן כדי למלא סוף שבוע ארוך בלי להתחיל לחפש בכוח מה לעשות.
אבל הסיבה שאני ממליצה עליה היא דווקא השילוב.
באותו טיול אפשר לעמוד בכיכר שהייתה נקודת ההתחלה של שרשרת אנושית היסטורית, לעלות למגדל מימי הדוכסות הגדולה של ליטא, להיכנס למציאות מדומה, לשבת בסאונה עם Sauna Master, להסתובב בבית כלא שנסגר לפני שנים ספורות ולסיים את הערב במסעדת מישלן.
ולמחרת לעבור "גבול" למדינה שהוקמה באחד באפריל ויש לה חוקה בעברית.
תגידו מה שתגידו – וילנה ממש לא משעממת.
